<h1>חידושי מהר"י בירב — קידושין</h1>
<h2>דף יח:</h2>
[קידושין מ"ב ע"ב] שאני מעילה דילפא חטא (מ)חטא מתרומה. איכא למידק מה לתרומה דליכא שום עבירה, תאמר במעילה דאיכא שום עבירה ומדינא אית לן למימר דאין שליח לדבר עבירה. וי"ל כיון דהכל ענין הקדש ילפי' מעילה מתרומה, וכיון שכן ילמד גם זאת.
<h2>דף יט:</h2>
[קידושין נ"ה ע"א] אין מועל אחר מועל. פרש"י אין שתי מעילות דכיון דמעל בו הראשון יצא לחולין. נשמר שלא נאמר אין אדם מועל מעילה אחר מעילה כי אם פעם אחת, שכיון שמעל פעם אחת בזה הקרן יצא לחולין ושוב אינו מועל בזה הקרן. ולא איתחור לי, דאני אומר דרש"י יודה בזה. אבל לפי האמת כי בזה הפי' יתורץ קושית התוס' ודוק ותשכח.
[קידושין נ"ה ע"א] התם לא קא מכוין לאפוקינהו לחולין. קשה לי א"כ תו לא אצטריך למימר ההיא ר' יהודה היא, דהא ר"מ נמי מודה דבשוגג אין קדושת הגוף מתחללת, ומזיד הוא דקאמר דקדושת הגוף מתחללת משום דקא מכוין לאפוקה לחולין. וכ"ת כר"מ לא מתוקמא דקתני אין מועל אחר מועל במוקדשים, הא חד מועל איכא דנפיק לחולין, ולר"מ הא תנן בשוגג אין מתחלל, ליתא דה"מ במקח וממכר או באונאה, אבל היכא דמתהני כגון בהמת מוקדשים שהיא בעלת מום, או בהמה טמאה דבדק הבית אם רכב עליה, או קרדום של הקדש אם בקע בו דברי הכל יצא לחולין. ואי[ת] דדחיק ואמר להכי מוקמא כר' יהודה, דלא מיתוקמא ההיא מתני' כר"מ, דקתני רישא נטל אבן או קורה של הקדש ונתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל, ולר"מ בשוגג אין מתחלל אלא לענין אכילה בלבד. והאי תירוצא סליק שפיר כבר פדא דאמר שוגג אין מתחלל אלא לענין אכילה. אבל לר' יוחנן, אי נמי לרב, הא ודאי מודה ר"מ בנטל אבן או קורה של הקדש דמעל, דאפשר דה"ק התם לא קא מכוין, ומיתוקמ' נמי כר' מאיר. וצ"ע דלא אמר אלא.
<h2>דף כ.</h2>
[קידושין נ"ד ע"ב] עולא משמיה דבר פדא אומר היה ר' מאיר וכו'. בר פדא ס"ל כר' יוחנן כפי' רש"י. ויש חילוק בין בר פדא ובין ר' יוחנן בשנתן הקדש במתנה, דלר' יוחנן מעל ולבר פדא לא מעל. ומה שאמ' ולא אמרו בשוגג מתחלל, ולא מצינו שר' מאיר אומר כך, אינו חוזר לר"מ אלא לקרא דכתיב מעילה בשוגג. וכן תמצא בגמרות הקטנות בפי' רש"י. לשון תלמיד הרשב"א, אמר עולא משמיה דבר פדא אומר היה ר"מ. פי' בר פדא פליג אדרב דסבירא ליה כר' יוחנן דר"מ במתני, משום דקסבר אין הקדש מתחלל בשוגג דמקח טעות הוא, דלא ניחא דתתחלל הקדש ע"י, ולא אמרו בשוגג מתחלל שיביא קרבן מעילה אלא לענין אכילה בלבד (דעלמ') [דממילא] נפיק לחולין, דאי לא נפיק לחולין אז היכי מייתי קרבן וכי כתיב והביא את אשמו דמיירי דאפי' בשוגג מייתי קרבן, ההוא לענין אכילה הוא דנהנה ממנו, וה"ה לכל הנאה, דלאו דוקא אכילה ממש. וההיא דאמרי' [מעילה כ' ע"א] נתנה לחבירו מעל דמשמע דליכא הנאה מתחלל, ההיא דלא כר"מ. והיינו דאיכא בין טעמא דר' יוחנן דלעיל [נ"ג ע"ב] דאמ' לפי שאין שניהם רוצים להאי טעמא דהכא כפרש"י לעיל. ונמצא דג' מחלוקות בדבר איכא בפי' דמתני'. דר' יוחנן סובר דבשוגג אין מתחלל מטעם מקח טעות דאין שניהם רוצים, אבל במתנה קנה, דלא איכפת ליה למקבל ומעל הנותן. ורב סבר דבשוגג מתחלל, ומוקי מתני' בכתנות כהונה. ועולא סבר דבכל שוגג אין מתחלל אלא במידי דאית ליה הנאה. וההיא דנתנה לחבירו דלעיל דמשמע דמוציא מעות הקדש לחולין בשוגג וכו' ומעל אע"ג דליכא הנאה, משנינן לה כדמשנינן לה דר"מ לדבריו דר' יהודה קאמר. וההוא דכתונות כהונה דקאמר מועלין בהם, בההיא נמי איכא הנאה לרש"י דהוי כהנאת אכילה, או שעשאן פתילות והדליקן דכלים מן העולם. וההיא דמועלין בעתיקין ובחדתין משנינן כדשנינן לא תימא ר"מ אלא אימא ר' יהודה. ובזה איני מבין לשונו, דאפילו לא נאמר לא תימא ר"מ איכא קושיא מחדתין כמו שמקשין התוס' ע"כ. וההיא דאבני ירושלים שנשרו קאי שפיר דמיירי בהנאת גופן כגון שיושב עליהם.
<h2>דף כא.</h2>
[קידושין נ' ע"א] ודלמא שאני התם דלמפטר נפשיה מקרבן קא אתי, ומשני ה"ל למימר מזיד הייתי. פי' ומגו דמצי למימר הכי ומהימן, מהימניה ליה כי קאמר לא היה בלבי, אי לאו משום דאמרינן דדברים שבלב אינם דברים. א"נ יש להקשות היל"ל מזיד הייתי דקי"ל [כריתות י"א ע"ב] דמהימן, ואקשינן והא לא עביד איניש דמשוי נפשיה רשיעא כמו שפרש"י.
<h2>דף כא:</h2>
[קידושין נ"ג ע"ב] חנוני כבעל הבית וכו'. הכי איתא במעילה [כ"א ע"ב] ובבא מציעא [מ"ג ע"א] חנוני כשולחני דברי ר' יהודה, ר' מאיר אומר כבעל הבית. והשתא אתי שפיר מאי דאמרי' ר"מ לדבריו דר' יהודה קאמר ליה, דאם ר"מ דבר דבריו קודם איך לדבריו דר' יהודה קאמר ליה. אבל במאי דגרסי' הכא קשה. ונ"ל דרש"י מכויון לתרץ קושיא זו עם לשון הגמ' דאמ' ואמר ליה ר' יהודה לא כשולחני. ולא הודו לו בזה במתיבתא מה שנאמר שם שנשמר רש"י מפי' אחר שהייתי עושה, דמה שאמ' ר"מ אודי ליה מיהא פי' כך אודי לי מיהא דגזבר לא מעל בעלמא. ולא איתחוור לי.
